תיאוקרטיה ודמוקרטיה במשנתו של הרב אליעזר ולדנברג

Transkripsi

1 אוניברסיטת בר-אילן תיאוקרטיה ודמוקרטיה במשנתו של הרב אליעזר ולדנברג עדו רכניץ עבודה זו מוגשת כחלק מהדרישות לשם קבלת תואר מוסמך במחלקה למדעי המדינה של אוניברסיטת בר-אילן רמת גן תשע"ב

2

3 עבודה זו נעשתה בהדרכתו של ד"ר משה הלינגר מהמחלקה למדעי המדינה של אוניברסיטת בר-אילן

4

5 שעריו בתודה בשערי העבודה מוטלת עלי הזכות להודות לכל אלה שסייעו לי להשלים את המלאכה ולברך על המוגמר. את צעדי הראשונים בלימוד סוגיות של תורה ומדינה עשיתי במכון משפטי ארץ, עפרה, בראשות הרב אברהם גיסר. המכון מתייחד באווירה לימודית יצירתית וייחודית, שהם תנאי הכרחי לעיסוק בתחומים אלה. המכון גם אפשר לי ואף עודד אותי ללמוד לתואר מוסמך באוניברסיטה, ועל כך תודתי העמוקה. פרופ' שמואל סנדלר, בהיותו דיקן הפקולטה למדעי החברה, קיבל את פני באוניברסיטה בחיוך ובתמיכה, והקל עלי עד כמה שהיה ניתן, את הכניסה בשערי האוניברסיטה. ד"ר משה הלינגר שידיו רב לו בסוגיות אלה, פתח בפני את השער לעיסוק האקדמי בשאלות של יהדות ודמוקרטיה. בהמשך, אף הואיל לקחת על עצמו את הנחיית העבודה, ועשה זאת מתוך מחויבות אישית עמוקה, באופן המקצועי ביותר, ובמקרים רבים אף לפנים משורת הדין. תודתי לו על כך מקרב לב. תודתי להורי היקרים יצחק ושרה רכניץ על חינוך לשילוב בין תורה ואמונה לבין מדע והשכלה. עבודה זו היא מימוש של דרך אותה הם סללו ובה הלכו הם בעצמם. לחמי וחמותי, ישראל ורעיה ברמה, על התמיכה בדרך הארוכה, ועל עצה ותבונה במהלכה. אחרונה חביבה, לאשתי היקרה מאד, אסנת, שתמכה בי ובמהלך זה, מראשיתו ועד סופו, גם כאשר הספקות נקרו בלבי. ובראש ובראשונה, תודתי לבורא עולם.

6

7 ב. ג. ד. ב. ג. ד. ב. ג. ד. תוכן העניינים א. 1 א. 2 א. 3 א. 4 ב. 1 ב. 2 ב. 3 ב. 4 ג. 1 ג. 2 ג. 3 תקציר...א מבוא... 1 פרק ראשון: תיאוקרטיה... 4 המונח תיאוקרטיה ומשמעויותיו... 4 יחסי דת ומדינה בראייה השוואתית... 7 היחס בין היסוד הדתי לבין היסוד האזרחי ביהדות... 8 גישת הרוחניות הצרופה... 9 הגישה הסינטטית תיאוקרטיה ואורתודוקסיה פרק שני: אורתודוקסיה, מודרנה, דמוקרטיה, ציונות ומדינת ישראל היחס של האורתודוקסיה למודרנה הגדרות של דמוקרטיות יהדות ודמוקרטיה אורתודוקסיה, ציונות ומדינת ישראל פרק שלישי: תיאוקרטיה ודמוקרטיה במשנתו של הרב ולדנברג א. א. ה. א. גישתו ההלכתית הכללית של הרב אליעזר ולדנברג ויחסו למודרנה ג. 1 גישתו של הרב ולדנברג ביחס למודרנה אפיקי שינוי בהלכה על פי הרב ולדנברג ג. 1 הלכה ואגדה במשנתו של הרב ולדנברג ג. 1 גישתו של הרב ולדנברג בסוגיות של הלכה ורפואה ג. 1 תיאוקרטיה במשנתו של הרב ולדנברג ג. 2 הגדרת היהדות כתיאוקרטיה תחולת החוק הדתי בין החזון האידיאלי לבין ההלכה ג. 2 הסמכות המוסדית-ציבורית של אנשי הדת בתחומי החקיקה, השיפוט והביצוע ג. 2 כהונה ופוליטיקה ג. 2 ג. 2 סיכום ודיון דמוקרטיה במשנתו של הרב ולדנברג ג. 3 תשתיות נורמטיביות עקרונות היסוד ג. 2 דמות הממשל ג. 3 סיכום ודיון ג. 3 פרק רביעי: היחס ד. 1 ד. 2 ד. 3 לציונות ולמדינת ישראל במשנתו של הרב ולדנברג יחסו האידיאולוגי של הרב ולדנברג לציונות ולמדינת ישראל יחסו ההלכתי של הרב ולדנברג למוסדותיה של מדינת ישראל סיכום ודיון סיכום תיאוקרטיה במשנתו של הרב ולדנברג מודרנה ודמוקרטיה במשנתו של הרב ולדנברג היחס לציונות ולמדינת ישראל, כמקרה מבחן של התיאוריה סיכום גישתו של הרב ולדנברג רשימת מקורות כתבי הרב אליעזר ולדנברג ספרות מחקר תקציר אנגלי...א

8

9 א תקציר שיבתה של הדת אל השיח הציבורי והפוליטי היא כבר עובדה קיימת. התעצמות הדת הקתולית באפריקה, הזרמים הנוצרים הפונדמנטליסטים בדרום אמריקה, החזרה אל הדת של רבים במדינות שהיו חלק מברית המועצות עד להתפרקותה, ובמדינות מזרח אירופה שהיו תחת שלטון בריה"מ, והתעצמות הדת בחברות מוסלמיות שונות כל אלה, העלו מחדש את הדיון בשאלת יחסי דת ומדינה. במקביל לתהליכים העולמיים גם החברה הישראלית עוברת תהליכים רבי משמעות בהקשר זה: חזרה בתשובה של חילונים ומסורתיים רבים, בצד חילון של חלק מהצבור הדתי והחרדי. מעורבות גדלה והולכת של המגזר החרדי בציבוריות הישראלית ובאורח החיים הישראלי, ותהליך של התחרדות העובר על חלק מהציונות הדתית. כל אלו חוברים לקונפליקט ארוך השנים בסוגיות של נישואים וגירושים, כשרות ושמירת שבת ברשות הרבים, העומדים בלב הסדרי הסטטוס קוו בסוגיות דת ומדינה מאז הקמת מדינת ישראל. על רקע זה מהווה דמותו ומשנתו של הרב אליעזר יהודה ולדנברג מקרה מבחן מרתק ומשמעותי. מדובר באדם שבאורח חייו ובמשנתו מהווה נקודת מפגש בין חרדיות וציונות, בין תיאוקרטיה ודמוקרטיה, בין ישן וחדש. משנתו הייחודית של הרב ולדנברג כוללת עיסוק שיטתי באורח יוצא דופן בשאלות היסודיות והיישומיות של מדעי המדינה בכלל, ושל דת ומדינה בפרט. ובכלל זה התייחסות שיטתית לשאלות התיאורטיות והעקרוניות של היחס בין תיאוקרטיה ודמוקרטיה. לצד הדיון התיאורטי, הרב ולדנברג כפוסק הלכה בכיר וכדיין בבית הדין הרבני, עסק בשאלות הלכתיות קונקרטיות הנוגעות למעמדה ולהתנהלותה של מדינת ישראל. השוואה בין הדיון התיאורטי של הרב ולדנברג לבין הדיון ההלכתי מאפשרת לעמוד על נקודות המתח והממשק שבין תיאוקרטיה ודמוקרטיה, ועל ההבדלים בין תיאוריה ויישומה. הפרק הראשון, כולל סקירה תיאורטית של המונח תיאוקרטיה וההגדרות השונות לו שניתנו במחקר. ההגדרה שאומצה היא משטר שמתקיים בו אחד משניים: או שהחוק הנוהג בו הוא חוק דתי (תיאונומיה) או שאנשי הדת הם השולטים (היירוקטיה).

10 ב בהמשך נבחנו יחסי דת ומדינה בראייה השוואתית ובמסורת היהודית, במיוחד לאור המודל של אלה בלפר שמבחין בין שלוש גישות: גישת הרוחניות הצרופה, גישת הנורמאליות הפוליטית והגישה הסינטטית. מודל זה הורחב בעזרת הגדרות מתוך המודל של רביצקי. פרק זה מסתיים בבחינת המונח תיאוקרטיה בספרות האורתודוקסית, כאשר נמצא כי המונח חדר לשיח האורתודוקסי ואומץ בחום רק לקראת הקמת מדינת ישראל. בהקשר זה ניתן לזהות שתי גישות עיקריות: הגישה הציונית-דתית, זו התומכת בשלטון החוק הדתי (תיאונומיה) תוך השארת השלטון למי שאינם אנשי דת. אל מולה גישת "דעת תורה" הדוגלת בשלטון החוק הדתי ובשלטון אנשי הדת (היירוקרטיה). הפרק השני סוקר את היחסים שבין אורתודוקסיה ודמוקרטיה. במסגרת זו נסקרו מודלים שונים ליחסי אורתודוקסיה ומודרנה באופן כללי, וליחסי אורתודוקסיה ומדינת ישראל, כמקרה פרטי של דמוקרטיה שאיננה דתית. על מנת לנתח את יחסי אורתודוקסיה ודמוקרטיה הובא המודל המפורט של הלינגר לניתוח הדמוקרטיה הליבראלית, והיחס שבינו לבין הגישה האורתודוקסית על המחלוקות הפנימיות שבה. על רקע הסקירה בשני הפרקים הראשונים נבחנה משנתו המדינית של הרב ולדנברג. בפרק השלישי נבחנה משנתו ההלכתית הכללית, ונמצא כי מדובר בהוגה שמרני, אולם, במקרים לא-מעטים הרב ולדנברג נוקט בגישה המאמצת תפישות מודרניות תוך שהוא רואה אותן כחלק מהערכים הדתיים. הוא נוקט בדרך של הכרזות אידיאולוגיות מסתגרות, ולאחריהן הוא מאמץ בפועל תכנים מודרניים ודמוקרטיים מסוימים, כאשר הוא מראה את מקורם היהודי. למונח תיאוקרטיה יש מקום מרכזי במשנתו של הרב ולדנברג, תוך שהוא מתייחס לשני הרכיבים שהוזכרו למעלה: החוק הדתי ושלטון אנשי הדת. בנוגע לחוק הדתי קובע הרב ולדנברג כי התורה כוללת בתוכה מענה לכל שאלות החיים והממשל, מה שמייתר לכאורה כל צורך בחקיקה אנושית. לעומת זאת, בדיון הנורמטיבי-הלכתי שלו הוא מתייחס לערוצים שונים של חקיקה אזרחית שנועדו להשלים את מה שנדרש מעבר לחוק התורה. בנוגע לסמכותם הפוליטית של חכמי הדת הוא קובע כי המצב הרצוי הוא "ריכוז השלטון התורתי והמדיני בידי אישיות מרכזית אחת". הוא אולם, מודה שבמציאות בפועל, הפרדה בין הייתה המוסדות הדתיים ואזרחיים, וזאת תוך שותפות ערכית בין שניהם. וביתר פירוט: הרשות השופטת נמצאה בידי אנשי הדת, בשליטה משותפת. הרשות המבצעת בידי גורמים אזרחיים, והרשות המחוקקת

11 ג ככלל, ניתן לומר שהרב ולדנברג מעדיף מבחינה אידיאולוגית איחוד מוחלט של הדת והמדינה. אולם, כפוסק הלכה הוא מודה שההלכה מאפשרת קיום של מוסדות נפרדים בעלי מחויבות ערכית זהה. סוגיה חשובה נוספת שבה המחקר עוסק הוא היחס לדמוקרטיה במשנתו של הרב ולדנברג. נמצא שהרב ולדנברג תומך בקולקטיביזם, בפרטיקולריזם יהודי, ובקבלת המסורת ללא ביקורת רציונאלית. אלו קביעות תשתית שמקשות עליו לפנות למחוזות דמוקרטים ליברלים. למרות זאת, הרב ולדנברג מאמץ בחום ערכים דמוקרטיים מרכזיים ובהם ריבונות העם והכרעת הרוב, ובלבד שהם אינם פוגעים ברכיב הדתי של המשטר. כמו כן, הוא מאמץ ערכים רפובליקאניים, ובהם הגבלת השלטון ושלטון החוק. בנוגע לערכים הליבראליים, ישנה הבחנה בין ערכים שונים. כגון, התנגדות לסובלנות דתית בנוגע ליהודים, ותמיכה בזכות הקניין. בנוגע לדמות הממשל, הרב ולדנברג מוכן לאמץ עקרונות דמוקרטיים רבים, ובראשם, משטר דמוקרטי ולא מלוכני. מעבר לכך הוא תומך בקיום בחירות חופשיות ויחסיות, בהגבלת משך הכהונה של הנבחרים, בהפרדת רשויות ועוד. ושוב, כל זאת בתנאי שאין פגיעה בסמכות הדתית. הפרק הרביעי בעבודה בוחן את יחסו של הרב ולדנברג לציונות, למדינת ישראל ולמוסדותיה. נמצא שיחסו האידיאולוגי של הרב ולדנברג לציונות ולמדינת ישראל הוא מורכב. מחד גיסא, הוא רואה במדינת ישראל "אתחלתא דגאולה" ואירוע בעל ערך דתי. מאידך גיסא, הוא מתנגד בתוקף לחילוניות של המדינה ושל מקימיה. ביחסו ההלכתי של הרב ולדנברג למדינת ישראל ניתן להבחין ביחס השונה למוסדות השונים. היחס החיובי ביותר הוא כלפי הרשות המבצעת, קרי לממשלה, ובמיוחד לצבא. ברשות המבצעת הוא ראה מימוש של "מלך ישראל" המופיע בהלכה. יחס פחות חיובי ישנו כלפי הרשות המחוקקת, קרי לכנסת ולחוקיה. מחד גיסא, הרב ולדנברג מסכים כי צריך שלכנסת תהיה סמכות לחוקק חוקים שמשלימים את ההלכה. מאידך גיסא, יש להתנגד לחוקים שמטרתם להחליף את ההלכה. בפועל, הרב ולדנברג נותן תוקף הלכתי לחלק מחוקי הכנסת. היחס השלילי ביותר של הרב ולדנברג הוא כלפי הרשות השופטת, אותה הוא מכנה :"ערכאות של גויים". יחס שלילי זה קיים ברוב התחומים של המשפט למעט תחומים מוגדרים, כגון, התחום הפלילי בו הוא מעניק בדיעבד סמכות הלכתית למערכת המשפט הישראלית. ככלל, ממשנתו של הרב ולדנברג עולה שתיאוקרטיה היא מושג רב ממדי ובעל פנים רבות, שראוי למחקר רחב בהרבה. בהתאמה לכך יחסי תיאוקרטיה ודמוקרטיה יכולים להיות לא רק יחסים של ניגוד אלא גם של שילוב בגוונים רבים. יחסים אלה ראויים למחקר במשנתם של הוגים נוספים, יהודים ובני דתות אחרות.

12

13 1 מבוא.(2006) הרב אליעזר יהודה ולדנברג נולד בירושלים בתרע"ה (1915), ונפטר בה בתשס"ז הרב ולדנברג התחתן בגיל עשרים עם שושנה, בתו של רב העיר נתניה, הרב אברהם ורנר. לבני הזוג נולד בן אחד, שמחה בונם, שהיה רב מטעם העדה החרדית בשכונת עזרת תורה, ונפטר בשנת את השכלתו רכש בתלמוד תורה "עץ חיים" ובישיבת "חברון" בירושלים. הוא שימש כרב המושב כפר ויתקין, ולאחר מכן שימש כראש ישיבת "שערי ציון", אותה ייסד הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, אליו היה קשור. בישיבה למדו בחורים מעדות המזרח. בשנת תשי"א (1951) מונה הרב ולדנברג לדיין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. בשנת תשמ"א (1981) הוא מונה כדיין בבית הדין הרבני הגדול, לו המשיך לייעץ גם לאחר פרישתו בשנת תשמ"ה (1985). הוא שימש כרב המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים. בשנת תשל"ו (1976) הוא זכה בפרס ישראל לספרות תורנית. הרב ולדנברג כתב עשרות ספרים, ובכללם: דבר אליעזר (תרצ"ה) ספרו הראשון, אותו כתב בגיל תשע-עשרה. שביתת הים (תשט"ו) בירורים הלכתיים בנוגע לשייט בים בשבת. שאלות ותשובות ציץ אליעזר (שו"ת) (תש"ה-תשנ"ח. להלן בעבודה: צי"א) עשרים ושניים כרכים ובהם תשובות הלכתיות בנושאים מגוונים, אותם פרסם במשך יותר מחמישים שנה. העיסוק של הרב ולדנברג בסוגיות של מדינה ופוליטיקה בספרים אלה כולל תשובות תיאורטיות העוסקות בשאלות יסוד, כגון, החובה למנות מלך, והכרעה ע"פ רוב. אולם, רוב התשובות הן מענה לשאלות מעשיות ביחס לחוקי המדינה ובתגובה לנעשה במדינה, כגון, שאלת משאל העם על הסכם השילומים עם גרמניה. ספרי ציץ אליעזר יצאו לאור לפני ספר הלכות מדינה והמשיכו לצאת אחריו. בעמוד השער של ספרי ציץ אליעזר חלקים א-ג, נכתב שהם יצאו בסיוע מוסד הרב קוק שע"י המזרחי העולמי. הלכות מדינה (תשי"ב-תשט"ו) שלושה כרכים אותם פרסם לאחר קום המדינה: הלכות מדינה חלק א פורסם בשנת תשי"ב (להלן בעבודה: הלכות א). הוא עוסק ב"מחקרי הלכות ובירורי דינים על השופט והמשפט וכח סמכות השיפוט בזמנינו. הסמיכה ומשפט המלוכה בישראל משפטי עונשין וחקי המדינה".

14 2 הלכות מדינה חלק ב פורסם בשנת תשי"ג (להלן בעבודה: הלכות ב). הוא עוסק ב"מחקרי הלכות ובירורי שיטות בדיני חקי המלחמה והצבא הישראלי." הלכות מדינה חלק ג פורסם בשנת תשט"ו (להלן בעבודה: הלכות ג). הוא עוסק ב"מחקרי הלכות ובירורי דינים בדרכי הנהגת השלטון המדיני. גדרי וסדרי בחירה תקנות והסכמות ציבור. גירות וענינים שונים". לאחר שאזלה המהדורה של הספר, סירב הרב ולדנברג להדפיס מהדורה נוספת, אולם, המשיך להזכיר בספרי השו"ת שלו את מה שכתב בספר הלכות מדינה (מדובר בעשרות אזכורים, האזכור האחרון: צי"א כא, סה, בשנת 1996), כך שמסתבר שהרב ולדנברג לא חזר בו מתוכן הספר, ולא ניסה להסתיר את קיומו. בספר הלכות מדינה נעשה שימוש שיטתי במילים לועזיות (כגון, אובייקטיבי), והוא כולל ציטוטים ארוכים מספרים אחרים, ואף מדבריהם של חכמי הלכה בני זמנו (כגון, הריא"ה הרצוג והחזון איש). כמו כן הספר מתאפיין בנימה קונטרוברסלית ואפולוגטית, כך שהוא לא רק דיון הלכתי תיאורטי. הספר "הלכות מדינה" שייך לזן נדיר של ספרים, שנכתבו בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים סביב תהליכי הקמת המדינה. ספרים אלה מנסים לדון באופן יסודי בנקודת המפגש שבין מדינה יהודית על פי ההלכה לבין התפיסות המודרניות המקובלות במערב, וזאת תוך ניסיון 1 לשרטט מתווה למדינה יהודית ראויה. הקשר של הרב ולדנברג עם הציונות הדתית בא לידי ביטוי בשאלות הלכתיות-ציבוריות שהוא נשאל על ידי ראשי הציונות הדתית, כגון ש"ז שרגאי (צי"א ב, כב-כד; שם, ד, כח; שם ה, לב; שם כב, יג; לגבי תפיסתו הדתית של שרגאי ראו: הלינגר, תשס"ה). כמו כן הוא פרסם מאמרים בקבצי "התורה והמדינה" שיצאו לאור על ידי חבר הרבנים של הפועל המזרחי. מחקר זה עוסק בניתוח משנתו המדינית של הרב ולדנברג. עד היום לא נעשה אף מחקר שהוקדש כולו למשנתו המדינית של הרב ולדנברג. ויסלר (תשס"ו) עסקה בגישתו ההלכתית של הרב ולדנברג בסוגיות של הלכה ורפואה. על משנתו המדינית יש דיון בשני מחקרים שאינם מוקדשים לרב פרסומים נוספים: תחוקה לישראל ע"פ התורה (הרצוג תשמ"ט) אוסף מאמרים של הרב הרצוג שפורסם בסוף שנות ה- 80. משפט המלוכה בישראל (פדרבוש, תשס"ה) ספרו של הרב ד"ר שמעון פדרבוש. עמוד הימיני (ישראלי, תשנ"ב) אוסף מאמרים של הרב שאול ישראלי, שחלק מהם עוסק בסוגיות יסוד של מדינה וממשל. צניף מלוכה בירורי הלכות ועיוני הליכות עם תקומת מדינת ישראל בארץ ישראל. (נריה, תשנ"ב). בשנים האחרונות יצא ספר מקיף שכזה: משטר ומדינה בישראל על פי התורה (בר אילן, תשס"ז) ספר מקיף ומפורט שיצא כמעט 60 שנה אחרי הקמת המדינה. 1

15 3 ולדנברג. כהן (1998) עסק בכך במסגרת הדיון על עמדות הציונות הדתית ביחס לחזון של מדינת התורה. אדלר (תשס"ט) עסק במשנתו של הרב ולדנברג במסגרת בחינת עמדות של כותבים שונים בשאלת מדינת התורה (או מדינת ההלכה). במחקרים אלה לא נעשתה סקירה שיטתית של עמדותיו של הרב ולדנברג בשורה של נושאים הקשורים למדינה, לציונות ולדמוקרטיה. כמו כן לא נעשתה הבחנה שיטתית בין עמדותיו ביחס למדינת ישראל לבין עמדותיו ביחס לשאלות התיאורטיות של מדינה דמוקרטית. חוסר זה בדיון על הגותו המדינית של הרב ולדנברג, באה עבודה זו למלא. הטענות המרכזיות העומדות בבסיס העבודה הן: א. הרב ולדנברג גיבש משנה מדינית המבוססת על שילוב בין תיאוקרטיה ובין דמוקרטיה. ב. יש פער בין העמדות האידיאולוגיות של הרב ולדנברג, שנותנות משקל רב מאד לסמכות חכמי ההלכה, לבין עמדותיו ההלכתיות העקרוניות והספציפיות שנותנות תוקף הלכתי רב יותר למוסדות הפוליטיים. ג. הרב ולדנברג מקבל במידה שונה מוסדות פוליטיים שונים, למוסדות השונים. ועל כן יש להבחין בין יחסו ד. הרב ולדנברג מתייחס למדינת ישראל באופן חיובי ואף משיחי. לעומת זאת, הוא מתייחס למקימי המדינה החילוניים באופן שלילי מאד. בסופו של חשבון, מדובר בהוגה בעל רבדים מורכבים בהגותו הדתית-מדינית, שיוצר סינתזה מרתקת בין יסודות תיאוקרטיים קדומים לתפיסות דמוקרטיות מודרניות.

16 4 פרק ראשון: תיאוקרטיה א. 1 המונח תיאוקרטיה ומשמעויותיו במשנתו מציג הרב ולדנברג תפיסה שיטתית התומכת במשטר תיאוקרטי. בפרק זה לפיכך, יש את צורך לבחון הגדרות שונות שניתנו לתיאוקרטיה, וגישות שונות לגביה בהקשר הכללי והיהודי. לדעתו של וולצר (2007: 116) מעולם לא ניתנה לתיאוקרטיה הגדרה מדויקת. מכאן ברור הצורך לסקור את ההגדרות השונות שכן ניתנו ולנסות להפיק מהן הגדרה מדויקת ואפקטיבית. מקור המושג "תיאוקרטיה" הוא בספרו של יוסף בן מתתיהו שכתב: אף לבו כל בני האדם שונים אלה מאלה מאד במנהגיהם ובחוקיהם לכל פרטיהם. בעצם הדבר יש לאמור: אלה נתנו את מימשל מדינתם ביד שליט יחיד (מונארכיה), ואלה ביד שליטים מתי-מספר (אוליגרכיה), ואלה ביד המון העם. אולם, מחוקקנו לא שם (תיאוקרטיה) לאחד המלוכה והשלטון. כאשר מדרכי יאמר הממשל בעשקו האלה, את רק הלשון ציוה כי לנו לא-לוהים "ממשלת לבדו א-לוהים" את הקדיש (בן מתתיהו, תרצ"ט, פרק שני, סעיף טז: עד) אמירה זו מותירה את הקורא נבוך. שהרי הא-ל איננו מתגלה לבני האדם, ואם כן מה המשמעות המעשית של האמירה שהא-ל הוא השליט? דומה שתשובה לכך עולה מהמשך דבריו של יוסף בן מתתיהו: הנמצאו משפטים טובים וישרים ממשפטי תורתנו, אשר שמה את א-לוהים לאדוני כל הממשלה, ואת יד הכוהנים יחד מלאה לנצח על כל הליכותיה, ואת הכוהן הגדול הקימה על ראש כל יתר הכוהנים? (שם: עה) מדבריו עולה שהכוהנים הם נציגי שלטון האל. חיזוק לטענה שתיאוקרטיה היא שלטון הכוהנים (היירוקרטיה) עולה מתיאורו של יוסף את עמדת העם ביחס למאבק בין הורקנוס ואריסתובלוס (לאחר מות אמם שלומציון, רעייתו של המלך ינאי לפה"ס) :"העם ביקש שלא יהיה נתון לשלטון מלכים, (באמרו) שקבלה מאבותיו להישמע לכוהני הא-ל שהוא עובד אותו, ואלה (השנים)

17 5 אף על פי שהם צאצאי הכוהנים, מבקשים להעביר את העם לשלטון אחר למען יהיה עבד (להם)" (יוסף בן מתתיהו, תשכ"ג, ספר יד: 120). קיימת בין החוקרים מחלוקת האם יוסף בן מתתיהו אכן מתאר תפיסה שהייתה מקובלת על הציבור, או שזו עמדתו האישית המנוגדת לעמדה המקובלת. ויילר (1977: 19) טוען שיוסף בן מתתיהו הוא עד מהימן לתפיסות שרווחו בימיו, ודבריו משקפים אמירות מקובלות. לעומת זאת, בלפר טוענת שדבריו מתתיהו בן יוסף של אינם משקפים העמדה את היהודית המקובלת. היא העובדה את מבקרת שההגדרה מתתיהו בן יוסף שבחר ליהדות (תיאוקרטיה) נעשית ולא ביוונית בעברית, עצם כאשר ההגדרה שואבת ממקורות זרים ליהדות, וזאת בשעה שיוסף עצמו היה נתון בין הפטיש הרומאי לסדן היהודי (בלפר, תשס"ד: 46). לדבריה, הגדרתו שמתאפיינת בהתמקדות ברוחני תוך התכחשות אל ארצי, היא תגובה לאבדן הריבונות היהודית בחורבן, וכנגדה ניצבה עמדה אחרת של חכמי 2.(50 3 חוקרים שונים הציעו כמה פירושים למונח תיאוקרטיה. ניתן לחלק אותם לכמה הגדרות: יבנה (שם, (32-15 גרשון זר שלטון תחת דתית עדה א. ויילר (תשל"ז: טען שמשמעות הדברים היא הפיכת היהדות לעדה דתית, שזקוקה את לספק כדי זר שלטון של לקיומו הצרכים הפוליטיים שלה. לטענתו, דבריו של פלביוס משקפים נאמנה את היותה של היהדות כולה דת א-פוליטית. ויילר אף רואה בכך את שורש הניגוד בין יהדות לבין הציונות (שם: 281). טענתו של ויילר כי היהדות היא א-פוליטית זכתה לביקורת מצד גורמים שונים דתיים 4 ואקדמיים כאחד. בלפר 49) (תשס"ד, שותפה פלביוס, של לדבריו זו לפרשנות וטוענת הטיף שהוא לכניעה לרומאים למען הקדושה והאמונה. שהיא אלא סבורה שפלביוס משקף אינו את העמדה היהודית המרכזית. ב. מנהיגות כריזמטית בשם הא-ל מרטין בובר מציע משמעות אחרת למושג תיאוקרטיה: שלא כשאר האלים-המלכים אין ה' חפץ להיות מלך-עליון הערב למלך בשר ודם, רצונו להיות בעצמו המנהיג והשליט תמיד; האיש שלו יגלה מדי פעם את רצונו לעשותו... והעיקר הואיל ואין הוא מושל מכוח אישיותו, אלא בתורת 'שלוח' בלבד, אינו יכול להנחיל את שלטונו לצאצאיו. הניגוד העיקרי לתיאוקראטיה בלתי- לעיון נוסף בעמדתו של בן מתתיהו בסוגיה זו, על הסתירות הפנימיות שבתוכה, ראו עוד: קירשנבאום,.398 :2012 ראו חלק מהגדרות אלה גם אצל: (1962) ;Szikszai..Waskey, (1996) ראו בנידון זה את קירשנבאום (1977: רכג-רלד); גולדמן (1997: )

18 6 אמצעית היא המלוכה התורשתית... המשרה המשרה המדינית היא כאריזמאטית בכולה. הפולחנית עוברת בירושה, ואילו (בובר, (120 :1965 בובר, מתאר עולים שבו משטר על הבמה הפוליטית מנהיגים כריזמאטיים, שאינם חלק משושלת מלוכה. מנהיגים אלה והם הא-ל, של רצונו עושי הם הביטוי הארצי למלכותו. בימי היה זה מצב השופטים לאחר ישראל עם כניסת לארץ ישראל, אולם, של היעדרו משטר יציב ומתמשך לא סיפק את ההגנה הנדרשת מפני הפלשתים, והעם התקומם ודרש שלטון מלוכני קבוע. התוצאה הסופית הייתה על ויתור התיאוקרטיה בית של וזיהוי המלוכה עם מלכות הא-ל (שם, 144). ג. שלטון החוק הדתי, שלטון אנשי הדת, וכפייה דתית כפי שהגדיר נויברגר: בדגם התאוקרטי "הטהור", הדת שולטת בפוליטיקה ואנשי הדת הם שליטי המדינה. בתאוקרטיה, העצמה כולה בידי דת אחת ובידי ארגון דתי אחד, ומיעוטים דתיים 5 נרדפים עד חרמה. אין בתאוקרטיה הכרה בריבונות העם... אין בימינו תאוקרטיות "טהורות", איראן כמו מדינות אך החומייניסטית וסעודיה, בעלות הן סממנים תאוקרטיים, למשל, שלטון חכמי הדת (באיראן) או כפיית החוק הדתי (בסעודיה). כלומר, תיאוקרטיה טהורה חוקי הדת (תיאונומיה) שאין מדינה שבה מתקיים מודל כזה. (נויברגר, (7 : פירושה שילוב של שלטון חכמי הדת (היירוקרטיה), תחולה של 7 וכפייה שלהם. נויברגר מציג מודל "טהור" של תיאוקרטיה, ומציין נויברגר של ההגדרה של יתרונה שהיא בכך קונקרטית וברורה, אולם, היותה "טהורה" איננו מאפשר להחיל אותה אפילו על מדינות קיצוניות כמו איראן. לפיכך נראה שיש לרכך את ההגדרה כדי לכלול בתוכה משטרים שאינם תיאוקרטיים "טהורים". צריך לראות בה סוג של "טיפוס אידיאלי" במונחים ובריאנים (ובר, 38-37). 1978: ראו: פדרבוש (תשס"ה: 26) שמביא הגדרה זו, וטוען שהיא מסלפת את כוונתו של יוסף בן מתתיהו. הגדרה זו מוזכרת גם אצל בלפר (1991: 19): "תולדות החשמונאים בתקופת בית שני אמנם נתאפיינו בטשטוש הגבולין בין כהן למלך ובכך התקרב הממשל לתיאוקרטיה במובנה המילולי". וכך מוגדרת תיאוקרטיה גם במילון אבן שושן (2003), ערך: תאוקרטיה. להתייחסות לשלטון חכמי הדת (היירוקרטיה) ותחולת הדתי (תיאונומיה), ראו עוד: קירשנבאום.(397 :2012) 5 6 7

19 7 במקום אחר מתייחס נויברגר למשטרים טוטליטאריים דתיים, אלו כגון שבאיראן ובאפגניסטן תחת שלטון הטליבן. הוא מגדיר משטרים מדגם זה כטוטליטריזם דתי (2004 ב: 145). כאשר הוא דן באיראן, מציין נויברגר כי לאחר המהפיכה של חומייני ב- 1979, היה מדובר במדינה שחוקיה מבוססים הדת על המוסלמית, בראשה (כגון, דת אנשי עמדו חומייני), והיא נקטה מדיניות חודרנית והפעילה טרור כנגד אזרחיה (שם: ; ראו גם: מנשרי, 2009: 8.(21 לדעת נויברגר, תיאוקרטיה כוללת שלושה רכיבים: תחולת החוק הדתי (תיאונומיה), שלטון אנשי הדת (היירוקרטיה) וכפייה של חוקי הדת. משטר שבו קיימים שלושת אלה ראוי להיקרא טוטליטריזם דתי. לעומת זאת, ניתן לטעון לאור מה שראינו קודם, שתיאוקרטיה מוגדרת גם בהתקיים חלק מתנאים אלה. רוצה לומר, משטר שהחוק שלו הוא החוק הדתי או משטר שנשלט בידי אנשי דת, יוגדר כתיאוקרטיה. א. 2 יחסי דת ומדינה בראייה השוואתית טרם שנפנה לבחון את יחסי דת ומדינה ביהדות יש לסקור מערכות יחסים מקבילות. במדינות המערב הנוצריות מקובלת הפרדה בין דת ומדינה, בהמשך למודל הנוצרי הדואליסטי של שתי החרבות. הפרדה זו לובשת פנים שונות, ובאה לידי ביטוי בכמה דגמים, כפי שציין נויברגר (תשס"ב; ראו עוד: נויברגר 2004 א: ): דגם ההפרדה בין דת ומדינה דגם שמתקיים בצרפת מטעמי חילון המדינה, ובארה"ב מתוך רצון להבטיח חופש דת. דגם הקהילות המוכרות שקיים בגרמניה, שבו המדינה תומכת כלכלית בזרמים דתיים שונים ללא מתן העדפה לאחד מהם. דגם הכנסייה המועדפת שקיים בספרד, שמתאפיין במתן עדיפות לזרם דתי אחד. לאחר מותו של חומייני יש הטוענים כי איראן עברה לאיסלאמיזם פרזמטי שיש לו מאפיינים טוטליטריים מסוימים (נויברגר, 149). 2004: במסגרת זו נעשה מהלך של הפרדה בין הסמכות הפוליטית הבכירה לזו הדתית (שם: 30). הנשיא ח'אתמי שנבחר בשנת 1997 החל לדבר בשבחה של דמוקרטיה אסלאמית ועל ריבונות מסוימת של העם (ליטבאק, 52), 2009: אולם, נסוג מפני לחץ החוגים השמרניים (מנשרי, 42). 2009: 8

20 8 דגם הכנסייה הרשמית הדומיננטית דגם שמתממש באנגליה, ובו יש זיהוי בין המדינה לזרם דתי מסוים תוך הקפדה על חופש דת וחופש מדת. לעומת הגישה הנוצרית, הגישה המוסלמית דוגלת בזיקה חזקה והדוקה בין הדת והמדינה. האסלאם הוא דת טוטלית, שאין בה הבחנה בין דת ופוליטיקה. כל תחומי החיים של המאמינים מוסדרים על ידי האסלאם, ובכלל זה, דפוסי השלטון, המדיניות הכלכלית, השיטה החברתית וערכי התרבות (מנשרי, 2009). אלא שגם כאן ניתן לזהות שני דגמים עיקריים (שם): א. תחולת החוק הדתי (תיאונומיה) תוך לגיטימציה למשטר אזרחי עד שובו של "האימאם 1924 הנסתר" זו היתה העמדה השיעית המסורתית. בשנת ואכן, תמכו חכמי ההלכה השיעים דווקא במוסד המלוכה, והתנגדו לכינון רפובליקה. יתירה מזו, בשנת 1949 צידדו חכמי ההלכה השיעים בהימנעות מעיסוק פוליטי בכלל. אפילו חומייני עצמו כתב בראשית שנות הארבעים כי אין דרישה שהממשל יהיה בידי איש דת, אלא שהשלטון יהיה כפוף לחוק הדתי. ב. שלטון חכם ההלכה (היירוקרטיה) בסוף שנות השישים חל שינוי בעמדתו של חומייני והוא פסק כי השלטון הלגיטימי היחיד הוא זה הנתון בידי איש דת. עמדה זו כלל לא היתה מקובלת בקרב חכמי ההלכה השיעים, והנחלתה של על ידי חומייני היתה מהפכה שאינה נופלת מהמפכה שבהחלפת המשטר. סוגיה זו ממשיכה להיות שנויה במחלוקת בתוך העולם המוסלמי ואפילו בתוך אירן (מנשרי שם;.(Perry, 1991 א. 3 היחס בין היסוד הדתי לבין היסוד האזרחי ביהדות מחקר הבוחן את היחסים האפשריים בין הרכיב הדתי והרכיב האזרחי במחשבה הפוליטית היהודית, הוא מחקרה של בלפר. בלפר (תשל"ח, 3-4) מציינת שלוש מגמות ביחס בין האלוקי לבין הפוליטי ביהדות: המתמודדת תפיסה הרואה בין ניגוד התיאוס (היסוד הדתי) והקרטוס (היסוד השלטוני האזרחי). לפיכך יש לבחור בין הקיום הדתי לבין זה המדיני, ללא אפשרות של קיום דואלי של שניהם. הדמות הבולטת המשתייכת לזרם זה היא זו של בן יוסף מתתיהו, המושג אבי תיאוקרטיה.

21 א( ב( ג( 9 המאחדת זרם מרכזי הדוגל בתפיסה אחדותית בין המדינה לבין הדת. הדמות הבולטת במסורת הפוליטית היהודית המבטאת גישה זו היא רמב"ם. תפיסתו של דניאל אלעזר על מרכזיות רעיון,(Elazar, 1995 ;Elazar, 1981 הברית במסורת הפוליטית היהודית 54-26; (אלעזר, תשנ"א, לפיו, הברית הפוליטית היא חלק מהברית הדתית בין העדה לבין האל-אף היא שייכת לזרם זה. המעדיפה גישה הרואה במדינה כלי להגשמת המטרה הרוחנית. לזרם זה משתייך אברבנאל. גישה זו שונה מהגישה המתמודדת, כיון שהיא איננה רואה יחס של ניגוד בין התיאוס והקרטוס, אלא יחס של כפיפות בין השניים. במחקר מאוחר יותר, בלפר (תשס"ד) מציעה מודל משוכלל יותר לניתוח המתח המצוי ביהדות בין הארצי והרוחני. במחקר זה בלפר מציעה שלוש גישות עיקריות: ( זו התומכת ברוחניות הצרופה (שם: 77-35). זו התומכת בנורמאליות הפוליטית, קרי בארציות (שם: ). זו התומכת בסינתזה על גווניה השונים (שם: ). ( ( הגישה השנייה, הארצית, איננה גישה אורתודוקסית, ולכן אין מקום להרחיב בה במסגרת זו. אף שגם לפי הגישה האורתודוקסית יש ערך בנורמאליות הפוליטית, כמאפשרת קיום אנושי. תפיסה זו באה לידי ביטוי במקורות רבים, ובכלל זה במשנה "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ב, ג). ובכלל ההלכתי "דינא דמלכותא דינא" (גיטין י, ע"ב; שידון עוד בהמשך) שמעניק סמכות הלכתית לחוק האזרחי. גישת הרוחניות הצרופה בלפר טוענת שאחד מאבות גישת הרוחניות הצרופה, הוא יוסף בן מתתיהו, אבי המושג תיאוקרטיה 51-45), (שם: קרא אשר "לביטולה של ההוויה גופא ולהתמסרות טוטלית לטהרת המידות ולקדושת הרוח שבחיי תורה בלבדיים" (שם: 50). ביטוי אורתודוקסי לגישה זו מזהה בלפר בגישה החרדית. גישה שבמסגרתה "נעשתה בחינה מחודשת של האיזון העקרוני בין "תורה" ל"ציון" שבעקבותיה הוצבה התורה בתור ליבתה היחידה של המהות היהודית" (שם: 74). במחקר מקובלת הטענה בדבר חילון הפוליטיקה ביהדות, טענה שיש בה שילוב בין תפיסת הרוחניות הצרופה לתפיסת הנורמאליות הפוליטית. שהרי, אם היהדות היא רוחניות צרופה, אזי הפוליטיקה היא חילונית. כך למשל, בלידשטיין (תשס"א: 156) מבאר שלדעת ר"ן קיימות שתי מערכות מקבילות: משפט התורה ומשפט המלך. משפט התורה מטרתו רוחנית, ומשפט המלך

22 10 מטרתו ארצית. משפט התורה פטור מלעסוק בסדר החברתי, כיון שזה אינו ייעודו, אלא רק הורדת שפע אלוקי לעם ישראל. במקביל משפט המלך פטור מהגשמת האידיאל הרוחני כיון שהוא מופקד על שמירת "הסדור המדיני". בלידשטיין מסכם (שם: 163), שטיעון ר"ן ואלה שעמו, בדבר "האוטונומיה והקדימות של הפוליטיקה על פני החוק האלוהי, יוצר תפיסה מחלנת של הפוליטיקה". אחיטוב ) (תשנ"ה: מוסיף ומקשר בין גישתו של ר"ן לבין מודל המידור של ליבמן (תשמ"ב, ראו דיון במודלים של ליבמן בעמ' 16), שבמרכזו הטענה שישנם תחומים ניטראליים מבחינת המשמעות הדתית, ובהקשר זה הפוליטיקה. לורברבוים (2006, עמ' 47) טוען שזו גם דעתו של רמב"ם (ראו מורה נבוכים, ג, כז). לורברבוים עמ' 163) אף חותם בכך ש"הרמב"ם, הרשב"א ור"ן הם דובריה הראשיים של העמדה,2006) המחלנת של הפוליטיקה בימי-הביניים". כפי שנראה מייד ישנן גישות אחרות לפירוש שיטתו של רמב"ם ואף של ר"ן. הגישה הסינטטית הגישה הסינטטית, המאחדת, זוכה להתייחסות רחבה אצל בלפר. את הבסיס התיאורטי שלה היא רואה ברעיון הברית (אלעזר, תשנ"א), ואת שורשיה של הסינתזה היא מזהה במקרא (בלפר, תשס"ד: 17-15) ובדברי חז"ל (שם: 19-17). לאחר מכן, היא מציגה שלושה דפוסים של סינתזה כפי שעולה ממשנתם של ריה"ל, רמב"ם ודון יצחק אברבנאל. ריה"ל: התכת הרוחני והארצי על פי גישה זו, הארצי, ובכלל זה, הארץ והמשטר הפוליטי, הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהקדושה (שם, 120; 122). גישה זו תקרא בעבודה זו: גישת ההתכה. רמב"ם: הפרדה מוסדית ואחדות ערכית על פי גישה זו "מעצב הרמב"ם מבנה חברתי משורג, המושתת על הפרדה ותצלובת של שלטון, של סמכות ושל תפקוד שבו ממוקדת הישות הציבורית.(121 כולה, על כל רשויותיה, באחדות תאו-פוליטית של עבודת ה'" (שם: רוצה לומר, רמב"ם מבחין בין רשויות דתיות ואזרחיות, אולם, במקביל יוצר רשת של השפעות הדדיות ביניהן, ומטיל על כל הרשויות חובה דתית משותפת, כל אחת, בכלים ובסמכויות העומדים לרשותה. אברבנאל: כפיפות הארצי לרוחני לשיטתו יש חשש מקיומו של מוקד פוליטי חזק, ובוודאי חשש ממונרכיה 122), (שם: ו"התכלית העליונה מתבטאת בניצחון המובהק והסופי של הרוח" (שם: 124). תקרא בעבודה זו: גישת הכפיפות. ניתן לזהות יישום מעניין לגישת הכפיפות במושג "דעת תורה", על פיו, החלטות פוליטיות מובאות להכרעת גדולי התורה. בקון (1997; (Bacon, :1979 טען שהמושג "דעת תורה" במשמעות

23 11 של חובת הישמעות לרבנים בכל שאלה ציבורית, צמח בהקשר של עליית "אגודת ישראל" כמפלגה פוליטית המתמסרת להגנה על האינטרסים של היהדות האורתודוכסית כלפי הסביבה המודרנית. רביצקי (תשנ"ט א) מציג כמה דגמים של יחסי דת ומדינה במחשבה הפוליטית בימי הביניים 9 בספרד, אשר מייצגים עמדות בעולם היהודי באופן כללי: גישת רמב"ם רביצקי מזהה אצל רמב"ם שלושה רבדים: א. הדגם האידיאלי בו ישנו איחוד מלא של של המוקד הדתי והפוליטי. מנהיג כזה היה משה רבנו, ויהיה המלך המשיח (שם: 59). דגם זה מקביל לגישת ההתכה של בלפר. הדגם ב. הריאלי שהוא הדגם המשפטי של יש בו רמב"ם, הפרדה מוסדית בין המוקד האזרחי והדתי תוך סימביוזה, והשלמה הדדית (שם: 61 ). תיאור דומה של שיטת רמב"ם הזכירה גם בלפר, והוא יכונה בעקבות רביצקי גישת ההשלמה. ג. מעבר לכך ישנו דגם של מערכת יחסים עם שלטון שאיננו כפוף לדת, ובכל זאת יש לו סמכויות מסוימות גם על פי ההלכה. זאת, תוך הקפדה על הפרדה בין המוקד הדת והאזרחי (שם: 62). דגם זה מקביל לדגם הנורמאליות הפוליטית של בלפר. ר"ן גישת הדגם של על פי ר"ן המוקד האזרחי עוסק בעניינים הארציים-האוניברסאליים ("התיקון המדיני") והמוקד האזרחי בעניינים הרוחניים ("דבקות הענין האלוקי") (שם: 65). מודל זה יכול להיות גם הוא חלק מגישת ההשלמה, אלא שיש בו הבחנה ברורה בין תחומי האחריות של כל אחד מהמוקדים. רוצה לומר, גישת ההשלמה אליבא דרמב"ם משמעה הפרדה מוסדית בין מוקד אזרחי ודתי, תוך עירוב תחומין בין תחומי האחריות והסמכות. כך שהמוקד האזרחי עוסק גם בחיזוק הדת, והמוקד הדתי עוסק גם ב"תיקון המדיני". לעומת זאת, אליבא דר"ן ההשלמה נוצרת דווקא על ידי הפרדה ברורה בין תחומי האחריות. גישת אברבנאל רביצקי טוען שגישת אברבנאל מניחה שישנה סתירה והתנגשות בין הפוליטיקה והתיאולוגיה, ובמיוחד התנגשות בין תיאולוגיה ומונרכיה. לדידו, המשטר האידיאלי הוא של שופט כריזמטי, ועד אז יש להסתפק משטרים ריאלים המבוססים על פיזור הכוח ברוח הרפובליקאנית (שם: 73). פרשנותו של רביצקי לדברי אברבנאל מקבילה לגישה המתמודדת שהזכירה בלפר. אולם, כאמור בלפר עצמה זיהתה את גישתו של אברבנאל עם גישת הכפיפות. לא הבאתי את גישתו של ברוך שפינוזה הדת בשירות המדינה, שמביא רביצקי בנספח (שם: 84), כיון שמדובר בגישה לא-אורתודוקסית שאינה יכולה לסייע בניתוח גישתו של הרב ולדנברג. 9

24 12 גישת רבי יוסף חיון על פי גישה זו המדינה נמצאת בשירות הדת, ועליה לאכוף את חוקי התורה (שם: 79). גישה מקבילה לגישת הכפיפות של בלפר. א. 4 תיאוקרטיה ואורתודוקסיה המונח תיאוקרטיה לא הוזכר בספרות ההלכתית שעסקה במשטר היהודי הרצוי, בספרי כגון, רמב"ם. המושג חזר לשיח ההלכתי רק על רקע עליית הציונות, כאשר שאלת אופי המדינה-שבדרך עלה לדיון. בדרך כלל הובא המושג תיאוקרטיה על ידי חכמי ההלכה מתוך הנחה שהוא מתאר נאמנה את המשטר היהודי הרצוי. אולם, בה בעת הפירוש שניתן לו, לא תאם בהכרח את ההגדרה של יוסף בן מתתיהו עצמו. החוק הדתי היהודי כולל גם את התחום הציבורי, הוא וכן כולל מערכת של אכיפה (דון יחיא וליבמן, 387) 1977: מצב זה יצר איחוד וזהות בין המדינה לבין החוק הדתי (רוטנשטרייך, תש"ז: 17). ואף הביא להגדרת ההלכה "כשלד הנורמטיבי של החיים היהודיים, במישור הפרטי ובמישור הציבורי כאחד (בלידשטיין, 21). 2003: מתוך מציאות זו ניתן היה לטעון, כפי שטען הרב שלמה גורן, כי תיאוקרטיה היא שלטון החוק הדתי: "אין כוונתו של פלביוס לשלטון כהני הדת כי אם לקיום חוקה בסיסית אלהית בלתי משתנה, בעלת צדק מוחלט, ולא חוקה הנקבעת על ידי בני אדם" (תורת הפילוסופיה, 23). 1998: הדגשת מימד החוק הא-לוהי כחוקת המדינה מוזכרת גם אצל הריא"ה הרצוג: מה זאת אומרת תיאוקרטיה? זוהי מלה מורכבת משתי מלות יוניות, תיאוס, אלוה, וקרטיה, שלטון. כלומר, מדינה שתחוקתה והמשפט שלה, על כל פנים בעיקרם, מכריזים על עצמם שהם ממקור על טבעי, על-אנושי... המלה "בעיקרם" שהשתמשנו בה כאן, מרמזת... שאותו השם אינו הולם מדינה שבה הגורם האנושי ברקע של תחוקה ומשפט אינו יכול להתבטא ולהתגלות אלא במסגרת ידועה של צו על-אנושי ועפ"י סמכויות הנתנות לו מאותו צו. (הרצוג, תשמ"ט א: 3) הרב הרצוג מדגיש שיתכן שהחוק הדתי עצמו יאפשר מרחב של אוטונומיה אנושית. הרב ד"ר שמעון פדרבוש, טען שהמושג תיאוקרטיה שטבע בן מתתיהו, סולף: המונח הזה, תיאוקרטיה, מיום שנתחדש על-ידי פלביוס הלך והשתלשל מהוראה להוראה עד שקיבל לבסוף מובן כמעט אחר לגמרי מאשר קבע לו יוצרו...

25 13 כיום מיחסים למושג תיאוקרטיה הוראה מסוימת, המציינת בעיקר שלטון הנתון ברגיל בידי הכהונה של הדת השולטת, לאמור, היירוקרטיה, הדואג ראשית כל להבטיח את זכויותיו של הצבור הדתי השולט, בדוחקו את רגלי מאמיני שאר הדתות... משטר כזה לא היה מצווה מעולם בישראל... (פדרבוש, תשס"ה: 26-27) בהמשך מגדיר פדרבוש מהם מאפייני התיאוקרטיה היהודית: א) ב) ג) להשוות שויון גמור את זכויותיהם של כל המיעוטים הדתיים והלאומיים לזכויותיהם של בני דת ישראל... הפרדה בין הרשות המדינית והרשות הדתית. הפרדה בין שיפוט המדינה ותחיקתה ובין השיפוט הדתי. (שם: 29) הרב פדרבוש טוען שיהדות איננה דוגלת בשלטון אנשי הדת, ולא בהפליית בני דתות אחרות. כיוון אחר לגישה תיאוקרטית יהודית עולה מהדיון סביב שאלת מעורבות אנשי הדת בהכרעות הפוליטיות. סוגיה זו קשורה בתפיסת "דעת תורה". ברוח זו כתב אהרן סורסקי על הרב חיים עוזר גרודז'נסקי: רבי חיים-עוזר באישיותו ובמעמדו האוטוריטטיבי הופך לסמל חי של מהפכה היסטורית של חידוש המושג המקורי 'דעת תורה' בחיים היהודיים. גדולי ישראל שוב אינם פוסקים במקוואות ועירובין גרידא ב'יורה דעה' וב'אבן העזר', כי גם חותכים את הדין בסוגיות פוליטיות ובשאלות פרוזאיות של הציבור והיחיד. הם לא רק הקובעים בדיני עגונות וטריפות כי גם המתווים את הקו המדיני ואת העקרונות האידיאולוגיים. (סורסקי, תש"ל: 303) מדבריו ניתן להסיק שתי מסקנות: האחת, בימי הרב חיים-עוזר לראשונה הפכו השאלות הפוליטיות לשאלות הלכתיות שהוכרעו בידי גדולי הדור, והשנייה, שהכותב רואה בכך "חידוש המושג המקורי", כלומר, חזרה למצב הטבעי והקדום. חשוב להדגיש שעדיין נשמרת כאן הפרדה מוסדית ואישית בין איש התורה ובין איש המעשה. כאשר איש התורה מקבל את ההחלטות, ואיש המעשה מבצע אותן. דברים אלה הם ביטוי לגישת הכפיפות במודלים שהציגה בלפר. בניגוד לכך, הרב אברהם יצחק הכהן קוק טען שברמה האישית לא יכול להיות אדם שיהיה גם איש תורה וגם איש פוליטיקה בעת ובעונה אחת:

26 14 כשם שהאנשים המעשיים, בעלי הכישרון לדברים מעשיים ולחכמות המעשיות, אינם מוכשרים להסתכלות בהירה בענינים הרוחניים, והסתכלותם הרוחנית באה לקויה ומעורבת עם משפטים כהים, המתמצים מעולם המעשה, שהם קשורים בו, כמו כן אין האנשים הרוחנים, העומדים ברום עולם, מוכשרים להסתכלות מעשית שלמה, והידיעות המעשיות שלהם וקשר חפצם בהשלמתן אינם כי אם איזה צל היוצא מתוך הענינים הרוחניים העליונים. (הראי"ה קוק, תשמ"ה א: רעו) הרב קוק טוען שיש קושי אישי לפעול בעולם הרוחני והמעשי כאחד. לדבריו, מחיר ההשתלבות של אנשי מעשה בעולם הרוח הוא שחיקת האמירות הערכיות, והמחיר של שילוב אנשי רוח בהנהגה המעשית הוא חולשת הביצוע. לעיקרון זה היו לדעת הרב קוק יוצאי דופן בודדים ובהם משה רבנו ושמואל הנביא (שם). מסר דומה עולה מדברי הרב קוק (תשכ"ב: שכד) באחת מאגרותיו: "מוצא אני את עבודת הרבנים לא בתכן המעשי של בנין-האומה החמרי כי-אם בהשפעתם לחבב הדעות... לעדן את המחשבות ולחדדן..." הטענה העקבית של הרב קוק אינה מאפשרת את התכת הדת והמדינה, ואף אינה תואמת את מודל "דעת תורה" בו הרב הופך למכריע בשאלות הפוליטיות. דבריו של הרב קוק הם ביטוי לגישת ההשלמה, המחייבת הפרדה אישית, וממילא מוסדית, חדה וברורה בין התורה והפוליטיקה, היהודיים. ושמירה על אוטונומיה של המוקד הפוליטי לפעול על פי הבנתו למימוש הערכים 10 מדברינו עד כה עולים אפוא שני משתנים המאפיינים תיאוקרטיה: תחולת החוק הדתי (תיאונומיה ), ושלטון אנשי הדת (היירוקרטיה). עם זאת, חשוב לציין כי לצד החוק הדתי, יכולה תיאוקרטיה להכיל רכיבים אזרחיים שונים, כגון, רכיב דמוקרטי או מונרכי. כך למשל כותב הריא"ה הרצוג: צורת המדינה היא מונרכיה תיאוקרטית, בראש המדינה עומד מלך. הוא עצמו נתון תחת שלטון התורה, הקונסטיטוציה והמשפט... והתוספתות התלמודים והרמב"ם לפרלמנט... כשם שמלך של מדינה דימוקרטית נתון תחת שלטון אין זכר במקורות ההלכה שלנו, המשניות הברייתות (הרצוג, תשמ"ט א: 4) להדגשת מימד החוק הדתי בתיאוקרטיה ראו עוד: הריא"ה הרצוג (תשמ"ט, א, 11): "שהמדינה הישראלית לפי תבניתה המסורתית, איננה לא תיאוקרטיה גמורה ולא דימוקרטיה גמורה אלא נומוקרטיה". 10

27 15 בהמשך (שם: 6), הוא כותב שכיון שלא ניתן למנות בימינו מלך מבית דוד, ניתן למנות הנהגה "על ידי הציבור של הבוחרים כפי חוקת הבחירות". במקום אחר הוא מגדיר באופן מפורש יותר סוג אחר של תיאוקרטיה: המדינה היהודית במסגרת התורה ובהתחשבות מספקת עם המציאות האקטואלית תהא בהכרח לא תיאוקרטית כולה ולא דמוקראטית כולה, במובן המודרני, עד כמה שאפשר לירד לעומק של שם זה, אלא תיאוקרטית-דמוקרטית. (שם: 209) שילוב של שני המשתנים יכול ליצור שלושה סוגים של תיאוקרטיות: תיאונומיה-מונרכית, תיאונומיה-דמוקרטית והיירוקרטיה. מן הסתם יתכנו שילובים נוספים, אולם, די במה שהוצג כדי להבהיר כי תיאוקרטיה איננה משטר חד-ממדי, אלא היא שם משפחה לאפשרויות שונות של משטרים. לאור זאת, בבחינה של משנה מדינית דתית ראוי להתייחס לשני הרכיבים: הדתי והאזרחי, כאחד.

28 א( ב( ד( ג( 16 פרק שני: אורתודוקסיה, מודרנה, דמוקרטיה, ציונות ומדינת ישראל משנתו את של הרב ולדנברג ביחס לדמוקרטיה וביחס למדינת ישראל לבחון צריך של בהקשר ארבעה מעגלים: הראשון יחס האורתודוקסיה למודרנה, השני יחס האורתודוקסיה לדמוקרטיה, השלישי יחס האורתודוקסיה לציונות, והרביעי יחס האורתודוקסיה למדינת ישראל ולמוסדותיה. ב. 1 היחס של האורתודוקסיה למודרנה ( רביצקי ב: (תשנ"ט כותב שהמפגש היהדות של האורתודוקסית עם המודרנה כולל שלושה מרכיבים: א) מפגש עם החוץ הלא-יהודי, ב) הצורך במתן לגיטימציה לחידושים ושינויים דינאמיים, ג) קבלת יסודות מוגדרים של שינויים בעידן המודרני. (Berger, 1970) אופי לגבי ההתמודדות המסורת הדתית של עם המודרנה ברגר מציע שלושה מודלים: (א) דדוקציה שמירה על הסמכות הדתית האובייקטיבית גם אל מול המודרנה. (ב) רדוקציה תרגום הדת למונחים מודרניים, קרי, פרשנות חילונית למסורת. (ג) אינדוקציה ( מו"מ התמקדות בחוויה הדתית האישית. במאמר מאוחר יותר הציע ברגר (1992 (Berger, ארבעה מודלים של יחסי דת ומודרנה: הכרתי המוביל לפשרות מצב בו האדם הדתי מוותר על חלק מאמונותיו לצורך קבלה של המודרנה שאינה בהלימה עם הדת, ( כניעה הכרתית למודרנה צמצום התוכן הדתי תוך הוספת ( תוכן חילוני והבאתו לידי ביטוי על ידי סמלים דתיים. זוהי מודרניזציה של הדת, צמצום הכרתי מסתגר זו גישה שמרנית המקדשת רעיונות דתיים, ( צמצום הכרתי מתקיף פעילות אינטנסיבית על מנת לנסות ולהחזיר את הגלגל למציאות הטרום-מודרניות, מתוך רצון לבסס מחדש את מעמדה של הדת. ( ליבמן (1982: היהדות של תגובתה את מתאר האורתודוקסית אל המודרניות בשתי דרכים עיקריות: הדרך הראשונה היא ניאו-מסורתיות, דהיינו התבדלות חברתית ותרבותית מהמודרניות במטרה לשמור על ההלכה מפגיעתה. הדרך השניה היא אורתודוקסית-מודרנית, ולה שלוש גישות: הראשונה היא הסתגלות התאמת הערכים היהודיים לערכים המודרניים. השניה

29 17 מידור היא בין הפרדה המודרניות ליהדות ההלכתית של קיומם ידי על הנעשית תחומים ניטרליים מבחינה יהודית בהם מאומצת המודרניות. השלישית היא הרחבה והשתלטות קבלת המודרניות פירושה ידי על מחדש בעיניים יהודיות הנחה מתוך שמקור הערכים המודרניים שהתקבלו הוא יהודי טהור. שגיא ) (תש"ס: בחן מנגנונים שונים של התמודדות ציונית-דתית עם המתח שבין המודרניות והמסורת. במסגרת זו הוא טוען כי הציונות הדתית אמצה פרקטיקה מודרנית בסוגיות מרכזיות, כגון: אימוץ של תודעת שינוי וקבלת "עיקרון השינוי"; תמיכה בערך ובצורך של הפעולה האנושית שמבטאת את ריבונות האדם ואת אחריותו לגורלו; הפנמת ערכי הלאומיות המודרנית על ידי חלק מראשי הציונות הדתית, והיכולת לדרג מטרות. זאת, תוך שמירה על מודעות מסורתית שמרנית שמתנגדת לשינוי ורואה בציונות הדתית שמירה על "היהדות האותנטית". ברוח זו כותב רביצקי 10) (תשס"ו: כי מהותו של האורתודוקס הרדיקאלי היא התנגדות לכל שינוי מתוך תפיסה הרואה בשינוי איום וסכנה ולא התקדמות. אולם, גם במסגרת תפיסה שמרנית ניתן לחולל מהפכות משמעותיות בעזרת פרשנות מתאימה (שם: 18). ב. 2 הגדרות של דמוקרטיות במחקר ישנן הבחנות שונות בין דמוקרטיות (ראו למשל ששה מודלים דמוקרטים אצל: Gutmann, 1993) בהקשר זה חשובה ההבחנה בין דמוקרטיה פורמאלית לדמוקרטיה מהותית. דמוקרטיה פורמאלית מתאפיינת ביכולתו של הציבור להחליף את ההנהגה על פי הבנתו, כפי (61 שהגדיר ליפסט (תשל"ג: מערכת דמוקרטית: "כמערכת פוליטית המספקת אפשרויות קונסטיטוציוניות סדירות ותקינות להחלפתו של השלטון, ומכניזם חברתי המאפשר לחלק גדול ככל של האפשר האוכלוסייה הכרעות על להשפיע חשובות על-ידי בין בחירה המתחרים על השלטון הפוליטי". באופן דומה הגדיר שומפטר שדמוקרטיה היא "סידור מוסדי להגיע להכרעות פוליטיות שבו Schumpeter הפרטים רוכשים את הסמכות להחליט באמצעות התחרות על קולות הבוחרים" ).(1943: 269

30 18 בתוך הזרם הדמוקרטי הפורמאלי, א: ), ובין דמוקרטיה ניתן להבחין בין דמוקרטיה רובנית או הסכמית (נויברגר, 2004 ישירה ועקיפה (שם: ). דמוקרטיה מהותית גישה זו טוענת שלא די בכך שהחלפת השלטון נתונה לסמכות הציבור, כדי Dahl, ) להגדיר דמוקרטיה. לדידם, דמוקרטיה מתאפיינת בשוויון, גם אוטונומיה, דעה חופש (22-17 נויברגר (2004 א: מציין שניצנים של ערכים אלה התקיימו כבר.(1989, chs 7, 15 בדמוקרטיה האתונאית, אף שהם היו מצומצמים ביותר. סרטורי תקף את הטענה שבאתונה התקיימה דמוקרטיה מהותית, ואף טען שרק לאחר קבלת עקרון ההשתתפות ללא הבדל רכוש ומין ניתן לדבר על דמוקרטיה ליבראלית אמיתית (7.(Sartori,,1987 ch בתוך הזרם הדמוקרטי המהותי ניתן להבחין בין שני מודלים מרכזיים: דמוקרטיה ליברלית הדמוקרטיה הליברלית מרחיבה את ההגדרות הפרוצדוראליות של הדמוקרטיה הפורמאלית, והיא מכוונת בעיקר לשם הגנה על עקרונות, חירויות וזכויות הפרט. דמוקרטיה רפובליקאנית מדגישה את חשיבות המרחב הציבורי להגשמת ומימוש הפרט, את האזרחות הפעילה והמחויבות האזרחית לכלל (קידר, 10 ).עם 2009: זאת, למרות מרכזיות הכלל, ישנה שמירה על הקניין הפרטי, ועל השוויון המשפטי והכלכלי של האזרחים. בנוסף, ישנו דגש על Held,) הפרדת רשויות, ותפיסה אליטיסטית ראוי פיה על שמומחים ענייני את ינהלו המדינה.(1987: 78 נויברגר (2004 א: 38-37) מבחין בין גישות דמוקרטיות מודרניות שונות: הוא מבחין בין גישות ליבראליות-אינדיבידואליסטיות גישות לבין רדיקאליות-קולקטיביסטיות. הגישה הליבראלית מניחה שהפרט עומד במרכז, ומטרת המדינה לאפשר לפרטים שלה לממש את רצונותיהם (שם: 54). לעומת זאת, הגישה הרדיקאלית מניחה שמטרת המדינה לפעול לטובת הכלל, גישה זו מזוהה עם רוסו שדיבר על הרצון הכללי שקיים בכל אדם (שם: 56). כפי שניתן לראות יש קשר בין הגישה האינדיבידואליזם לליבראליזם, ובין קולקטיביות לרפובליקאניות. לדעת נויברגר, גם הזרם השמרני שייך לגישה הליברלית. האב הרעיוני של השמרנות המערבית, אדמונד ברק, אשר פעל בשלהי המאה ה- 18, תמך בדמוקרטיה ייצוגית בה הפרלמנט הוא מוסד אליטיסטי, המאפשר למובחרים לפקח על ענייני המדינה ולהגן עליה מפני השפעת ההמון (שם:.(79-78 מנת על לאפיין גווני בין ביניים תיאוקרטיה ודמוקרטיה להפנות יש את תשומת הלב ל"דמוקרטיות לא-ליבראליות", שהתפתחו בשנות ה- 80 וה- 90 של המאה ה- 20. נויברגר מקדיש בספרו פרק למדינות אלה, שמתאפיינות גיסא, מחד במאפיינים דמוקרטיים, כגון, בחירות,

31 19 אופוזיציה לשלטון, חופש ביטוי וחופש עיתונות. אולם, מאידך גיסא, השלטון מתעלם ממוסדות מגבילים (דוגמת, בתי המשפט), מרבה להשתמש בצווים ומגביל את חירויות האזרח (שם, 210). הלינגר (2002: 27-25) הציע מודל של שלושה רבדים לניתוח הדמוקרטיות הליבראליות. הרובד הראשון: שיטת הממשל, עוסק בהיבטים הפורמאליים: בחירות חופשיות, תחרות חופשית בין מפלגות השלטון, על ואישים הפרדת רשויות. ניתן זה ברובד שיטות בין להבחין נשיאותיות ופרלמנטאריות, בין בחירות רובניות ויחסיות, וכדומה. הרובד השני: עקרונות היסוד, עוסק ברובד עמוק יותר של המשטר, ובכלל זה, בעקרון ריבונות העם, הכרעת הרוב, הגבלת השלטון, שלטון החוק, שוויון אזרחי ומשפטי, חירויות וזכויות, סובלות ופלורליזם. הרובד השלישי: תשתיות נורמטיביות, הוא העמוק ביותר, כולל והוא שלושה עקרונות: אינדיבידואליזם, אוניברסאליזם ורציונאליזם. אינדיבידואליזם (בניגוד לקולקטיביזם) משמעו העמדת היחיד בבסיס החברה, כאשר המדינה כלי היא למימוש צרכיו, זכויותיו ורצונותיו. אוניברסאליזם (בניגוד לפרטיקולריזם) את מדגיש המכנה המשותף האדם בני בין (האינדיבידואלים), מכנה משותף שמצדיק שוויון וסובלנות כלפי השונה. רציונאליזם מניח שזכויות תוצר הן הפרט של הכרחי הרציונאליזם. מהווה זה עקרון בסיס לחופש הביטוי ולפלורליזם, ככלים לבחינה רציונאלית של עמדות שונות. במודל מפורט זה יעשה שימוש בהמשך, על מנת לבחון את עמדתה של האורתודוקסיה בכלל, ושל הרב ולדנברג בפרט. ב. 3 יהדות ודמוקרטיה על פי הלינגר שלושת הרבדים הללו של הדמוקרטיה ניתנים לבחינה גם לאור המקורות היהודיים הקלאסיים: ברובד הראשון צורת ממשל דמוקרטיה ליבראלית מתאפיינת בכמה כללים, כגון, בחירות חופשיות בה מתחרות לפחות שתי מפלגות, והפרדת רשויות (הלינגר: 25). 2002, ברובד זה הלינגר מזהה במקורות היהודיים מחלוקת גישה בין מלוכנית, הרואה כזו במונרכיה (34-33 :2002) אידיאל התורה, של וציווי גישה לבין אנטי-מלוכנית, הרואה במונרכיה שיטת ממשל שלילית,

32 20 ומעדיפה משטר רפובליקאני, לבין גישה הרואה את אופי המשטר כנתון לשיקול דעתו של הציבור (ראו עוד:.(Blidstein, ברובד השני עקרונות היסוד דמוקרטיה ליבראלית מבוססת על ריבונות העם, הכרעת הרוב, הגבלת השלטון שוויון אזרחי ומשפטי (שם: 25). ברובד הזה הלינגר (שם: 40-34) מזהה במקורות היהודיים מתח סביב שאלות של 11 ריבונות העם אל מול מלכות שמיים, שוויון אזרחי ופוליטי גם 12 שאינם למי יהודיים, חירויות הפרט וזכויות המיעוט וסובלנות ופלורליזם. לעומת, תמיכה ברעיונות של הכרעת הרוב, הגבלת השלטון ושלטון החוק. ברובד השלישי תשתיות נורמאטיביות דמוקרטיות ליבראליות מתאפיינות באינדיווידואליות.(27-26 (הדגשת היחיד), אוניברסאליות (הדגשת המשותף האדם) בני לכל ורציונאליות (שם: במקורות היהודיים קיימים גם יסודות אלו, אך גם יסודות מנוגדים שמדגישים את הקולקטיביות היהודית ומדגישים את הפן הפרטיקולרי של הייחודי והשונה שבזהות היהודית מזהותם של לא- יהודים. להוסיף יש לכך עמדות אי-רציונאליות שזוכות לתמיכה משמעותית בעולם המחשבה היהודי, בעיקר במאות השנים האחרונות (שם: 43-40). גייגר (תשס"א) מציג מספר גישות אצל פוסקי הלכה ציונים דתיים ביחס לדמוקרטיה: א. הגישה האוהדת המרחיבה רואה את הדמוקרטיה כמשטר עדיף על המלוכנות. גישת ב. הדמוקרטיה כהכרח (למען אחדות את רואה אינה העם), הדמוקרטיה כמשטר העדיף. גישת ג. הדמוקרטיה "היהודית", כאשר שלא היא הכוונה יתקבלו החלטות הנוגדות את ההלכה, שהיא באותה עת גם תפיסה לאומית של הדמוקרטיה. 13 אחיטוב (2000) מציג שני דגמים אותם נוקטים פוסקי הלכה ציוניים ביחס לדמוקרטיה: הדגם הראשון הוא דגם ההשלמה הטוען כי ישנם הבדלים משמעותיים בין ההלכה לדמוקרטיה, אך יש לקבל את הדמוקרטיה בגלל הכרח חיצוני. דגם זה מסגל את ההלכה לדמוקרטיה בגלל אילוצים. ראו עוד: קפלן (1997); כהן סטיוארט (1991) א; ' דון יחיא וב' זיסר (1991), עמ' ; כהן (1998), עמ' 20. ראו עוד: בלידשטיין (2002) ביחס לרב ישראלי; אחיטוב (1999) ביחס לרב הרצוג; הלינגר (2005), עמ' הוא מציג עוד שני דגמים, שלדבריו אין להם תמיכה ברורה ומלאה בקרב פוסקים, ולכן הם לא הובאו. ראו עוד.Berkovitz,

33 21 דגם הוא השני הדגם השחזור. מנסה זה דגם לאתר בתורה מקורות התומכים ברעיונות הדמוקרטיים. הלינגר (2002: שני מציג א-ב) מודלים: דגם הדמוקרטיה היהודית ודגם היהדות הדמוקרטית. כאשר דמוקרטיה יהודית משמעה שיטה המבוססת יסודות על שאינם ליבראלים, ומאפשרת של לאמץ דמוקרטיה יהודית בעלת אופי ייחודי. לעומת זאת, יהדות דמוקרטית משמעה אימוץ מודע ערכים ועמדות דמוקרטיות-ליבראליות. ב. 4 אורתודוקסיה, ציונות ומדינת ישראל שאלת היחס לציונות, ולהחלטת התנועה הציונית שלא להמתין את שיבת היהודים לארץ ישראל, לביאת המשיח וליזום באופן ארצי יצרה מחלוקת חריפה בעולם היהודי (רביצקי תשנ"ג): היו שראו בתנועה הציונית כמי שמממשת את חזון הגאולה, לעומת זאת, היו שראו בתנועה ציונית מעשה שטן, ובתווך, העמדה הממוצעת ראתה בהישגי התנועה הציונית, ובראשם בהקמת המדינה אירוע חסר חשיבות מבחינה משיחית. מחלוקת זו קבלה משנה תוקף בעקבות העובדה שהתנועה הציונית היתה תנועה חילונית, בעלת זיקה עמוקה לתנועת ההשכלה באירופה (ראו עוד: דון יחיא, תשמ"ד;,Greenberg, 1994 שוורץ, תש"ס). הקמת המדינה ומוסדותיה יצרה גל חדש של שאלות הלכתיות: שאלת סמכות ממשלת ההלכה פי על ישראל התעוררה הקמת עם המדינה, כאשר גיוס שאלת החובה וניהול מלחמת העצמאות עמדה על הפרק. בתוך העולם ההלכתי נוצרו מאז שתי גישות חולקות (בלידשטיין תשמ"ו-ח; שוחטמן תש"ן: ): האחת, רואה בממשלת ישראל מימוש של מוסד המלוכה הקדום על כל סמכויותיו, ובמרכזן הסמכות להחליט על מלחמה ולנהל אותה (הרב קוק, תשמ"ה ב; סימן קמד; הרב הלוי, תשמ"ב: 170; הרב הרצוג, תשמ"ט א: 129; הרב גורן, תשנ"ו: 26; הרב ישראלי, תשנ"ב א: נח); הרב יוסף, תשל"ז, סימן סד). הגישה השניה, היא הגישה השוללת מממשלת ישראל כל סמכות הלכתית בגלל שראשיה הם חילוניים (הרב פרדס, תשמ"ו: 520; הרב מונק, תשמ"ט, סימן צא; הרב סילמן, תשנ"ט: שצו). שאלת סמכות הכנסת לחוקק חוקים למבחן היא גם עלתה הלכתי בעקבות הקמת המדינה. שלושה יסודות (שוחטמן תש"ן) נמצאו לתמיכה בחקיקת הכנסת על בסיס המסורת ההלכתית,

34 22 בעיקר בחלקים הממוניים, הפליליים והשלטוניים (כגון, מיסים, צבא, מקרקעין) של חוקי הכנסת העוסקים בסדר הציבורי: א. משפט המלך (גרמן, 2003; הרב בן שחר והרב הס, תשנ"ו: ) סמכויות מלך ישראל כפי שהן מופיעות בהלכה שמוענקות גם למוסדותיה של מדינת ישראל. ב. הכלל "דינא דמלכותא דינא" (שילה, תשל"ה) שמעניק סמכות לחוקים מסוימים של השלטון באשר הוא, הן שלטון יהודי והן שלטון לא-יהודי. ( ג. תקנות הקהל (אלון, תשמ"ח: סמכות הציבור לחוקק חוקים, כפי שבאה לידי ביטוי בקהילות ישראל בתפוצות. מוקד של מחלוקת נוצר בין פוסקי ההלכה ובין בתי המשפט הישראליים, כאשר העמדה המקובלת ראתה בהם "ערכאות של גויים" (הרב קרליץ, תשכ"ו, סנהדרין טו, ד; הרב אריאל תש"ם; ברנד, תש"ע, 64-53), קרי בתי משפט של גויים שהפנייה אליהם אסורה באיסור חמור. גם אמנם, ל"ערכאות של גויים" ניתן לפנות בנסיבות מסוימות, כגון, כאשר הנתבע מסרב להתדיין בבית דין לעומת דתי. זאת, בית שופטי של עמדתם המשפט הדתיים היא שלמרות השאיפה את לממש המשפט העברי, בדיעבד, יש לבתי המשפט של מדינת ישראל לגיטימיות הלכתית (בזק, תשמ"א; אלון, תשמ"ח ; וכן בלידשטיין, תשמ"ו-ח, לא-לט). הלינגר (2002, ) עמד על הפער בין עמדות אידיאולוגיות של פוסקי הלכה שהאמינו בחזון של מדינת הלכה, לבין עמדות מעשיות של אותם פוסקים שלא אחת (כמו במקרים של הרב עוזיאל והרב הלוי) תמכו בשלטון דמוקרטי ושוויוני. הבחנה כזו מוזכרת גם אצל רביצקי (תשנ"ט א: 49). תופעה זו ניתנת להסבר על ידי המודל של זלינגר (109 (Seliger,,1976 שהבחין בפער בין המימד הפונדמנטלי לממד האופרטיבי באידיאולוגיה. את גם מאפיין זה שפער ציין זלינגר המערכת הפוליטית מפלגתית בישראל (שם, ; וכן כהן, 22), 1998, ודומה שאפשר לעשות בו שימוש גם בהקשר זה.

35 23 תיאוקרטיה פרק שלישי: ודמוקרטיה במשנתו של הרב ולדנברג ג. 1 ג. 1 א. גישתו ההלכתית הכללית של הרב אליעזר ולדנברג ויחסו למודרנה גישתו של הרב ולדנברג ביחס למודרנה הרב ולדנברג מציג אידיאולוגיה הלכתית שמרנית, שלצידה כמה ערוצים פרגמטיים שמאפשרים גמישות והסתגלות. הרב ולדנברג פותח בהכרזות חד-משמעיות ששוללות גמישות כל ושינוי:.(20 "חוקת מדינתנו של היסוד תשתנה ולא בסיני נתנה כבר לעולמים" א: (הלכות קובע הוא שהפתרון לכל בעיות החיים הוא בתורה, ובכלל זה החיים הפוליטיים (שם א, 18; ג, 5). וכך הוא כותב (שם: 19 ):"בתורה שבכתב ושבע"פ נמצא כל חקים ומשפטים השייכים למדינה והליכותיה, ובה פתרונים לכל הדברים שבין אדם לאדם ובין אדם למדינה, לכל התקופות והדורות". ברוח זו מבסס הרב ולדנברג את העיסוק השיטתי שלו בהלכות מדינה על מקורות תורניים בלבד, ללא אזכור של החוק הבינלאומי, או של ערכים מודרניים. הוא תוקף את ה"בולמוס של דרישות לתקן תקנות בכל שטחי החיים" (שם, שם). כאשר לדבריו תפקידו של פוסק ההלכה הוא לחשוף את עמדת ההלכה בנוגע לשאלות האקטואליות: "המשפט בכללו יעמוד לעולם ולא ישונה, ופרטיו ישונו לפי העת והיחס אשר בין יושבי הארץ" (שם: 22). אולם בפועל נותן הרב ולדנברג לגיטימציה הלכתית לביטויים שונים של המודרנה, כגון, ענישה במאסר (הלכות א: רי-ריג), איסור פגיעה בשבויי מלחמה והחובה להחליף שבויים בתום הקרבות (שם ב: קצג-קצד). גישתו של הרב ולדנברג ביחס למודרנה תואמת את הגישה האורתודוקסית המקובלת כפי שעמדו עליה רביצקי (תשס"ו: 10) ושגיא (תש"ס: ), הנוקטת רטוריקה שמרנית עם פרקטיקה של שינוי בעזרת כלים פרשניים. התחומים בהם ניכר השינוי במשנתו של הרב ולדנברג הוא תמיכה בפעולה האנושית, ובמיוחד זו הציונית ותמיכתו בלאומיות, כפי שנראה בהמשך.

36 ב. ג. 24 ג. 1 אפיקי שינוי בהלכה על פי הרב ולדנברג למרות גישתו הבסיסית, ניתן לזהות בדבריו שלושה אפיקי שינוי בהלכה שהוא מאפשר: תקנות של חכמי ההלכה הרב ולדנברג (הלכות א: 23) מצטט את דבריו של הריא"ה הרצוג בדבר הצורך בתקנות "על יסודות קבועים ועומדים", וכן בתקנות בתחום הענישה הפלילית. אולם, הוא מביע התנגדות נחרצת לתקנות שישוו את זכויות הנשים לגברים בנושא הירושה (הלכות א: רס, בשם הראי"ה קוק), בניגוד להלכה שקובעת שכשיש יורשים גברים, אינן הנשים יורשות. זאת, למרות שתקנות היו כאלה מקובלות בקהילות ישראל הסיבה נב). טז, (צי"א להתנגדות היא שהתקנה נראית כהסכמה של חוקי אומות העולם (צי"א ו, מב; יט, נא). הנמקה זו מצביעה על מגמה שמרנית ואנטי אוניברסאלית מובהקת. יתר על כן, יש כאן החמרה מול מציאות חדשה א). ביחס לתקנות שנהגו בקהילות, החמרה שהיא מאפיין מובהק של הניאו מסורתיות. מנהג אפיק נוסף הוא קבלת המנהג. על בסיס זה הוא נותן לגיטימציה לחלוקת מס ששונה מזו הקבועה בתורה (צי"א ב, כב), וכן למתן זכות בחירה למי שאינו משלם מיסים (צי"א ב, כד; ג, כט, תקנות הקהל אפיק שלישי הוא קבלת חוקים שהקהל מקבל על עצמו, כגון: היתר לגר לכהן כדיין (צי"א יט, מז), שימוש בשביתה בסכסוך עבודה (צי"א ב, כג). (73 כהן (1998: טען שהרב ולדנברג הוא מהדוגלים בנאמנות לישן. אולם, מהאמור עולה כאן שבמקרים לא-מעטים הרב ולדנברג נוקט בגישה של הרחבה והשתלטות. שהרי לאחר ההכרזות המסתגרות, בפועל מאמץ הרב ולדנברג תכנים דמוקרטיים, תוך שהוא מראה את מקורם היהודי. דוגמאות נוספות לכך יובאו בהמשך. ג. 1 הלכה ואגדה במשנתו של הרב ולדנברג סוגיה נוספת שראוי להתייחס אליה היא היחס בין הלכה ואגדה במשנתו המדינית. ברובד המקורות בולט ציטוט נרחב של מקורות מקראיים ומדרשיים כהוכחה לאופי המשטר הראוי ואף כהוכחה הלכתית. אמנם פעם אחת בספר הלכות מדינה (הלכות ג: ס) הוא מזכיר את הדיון בשאלה האם לומדים הלכה ממדרש. אולם, כאמור, לאורך הספר הוא מרבה לצטט מדרשים. למשל, כך עולה מתוך דבריו ביחס לשבויי מלחמה (הלכות ב, שער ה, פרק ט). הדיון מתחיל בסקירת ההתייחסות המקראית אל השבי (שם: קצב), בהמשך, הרב ולדנברג דן בהלכות "אשת יפת תואר" (שם: קצג). לאחר מכן הוא מפנה למדרש ממנו הוא מסיק "בחקי משפט המלוכה היה